ויקרא, פרק י״ח, פסוק ד׳

קיום הסדר החברתי והמוסרי מבוסס על מִשְׁפָּטַי, שהם הדינים ההגיוניים שבין אדם לחברו אשר עליהם נאמר תַּעֲשׂוּ משום שהשכל מסכים עמם ונדרשת רק עשייה בפועל. לעומתם, חֻקֹּתַי הם גזירות שאין להן טעם גלוי, ולכן נאמר עליהן תִּשְׁמְרוּ, שכן הן דורשות לימוד ושמירה תמידית במחשבה ובלב כדי שלא להטיל בהן ספק. הקדמת המשפטים לחוקים מלמדת שצדק חברתי תקין הוא תנאי מקדים והכרחי לקיומה של מערכת מוסרית ורוחנית שלמה. הציווי לָלֶכֶת בָּהֶם דורש להפוך את התורה למסלול חיים בלעדי תוך התקדמות רוחנית מתמדת, עד שקיום המצוות יהפוך לטבעו של האדם. ההצהרה אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם מבהירה כי הואיל והוא החוקק אין לאדם רשות להרהר אחר המצוות, ומבטיחה שעל ידי קיומן תשרה השכינה בתוכו.