הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהאיסור עֶרְוַת אֵשֶׁת אָבִיךָ מתייחס לאם חורגת, כלומר לאישה אחרת של האב שאינה אימו הביולוגית של האדם, אשר האיסור עליה כבר הוזכר בפסוק הקודם.
הפרשנים מרחיבים את גבולות האיסור וקובעים כי הוא חל גם על אשת אב מן האירוסין, שכן במספר מקומות התורה מתייחסת לאישה המאורסת כ"אישה" לכל דבר משעת הקידושין [תורה תמימה, רלב"ג, פרדס יוסף]. לעומת זאת, אישה שהאב רק אנס או פיתה אינה נכללת באיסור זה משום שאינה נחשבת לאשתו החוקית [רלב"ג], אף על פי שישנה דעה המצביעה על מחלוקת האם קיים איסור תורה גם במקרים אלו [בכור שור].
לסיום הפסוק, עֶרְוַת אָבִיךָ הִוא, ישנן משמעויות משפטיות, רעיוניות ומוסריות המשתלבות זו בזו:
מבחינה משפטית, מאחר שאיסור האם החורגת בחיי האב כבר נלמד מהפסוק הקודם, תוספת זו באה ללמד שהאיסור עומד בתוקפו גם לאחר מות האב [רש"י, תורה תמימה, בכור שור, ברכת אשר].
מבחינה רעיונית, המילה עֶרְוַת מתפרשת כקלון. כלומר, קיום יחסים עם אשת האב פוגע ישירות בכבודו של האב ומסב לו בושה [ביאור שטיינזלץ], שכן האישה אסורה על הבן מעצם זיקתה לאביו [רש"ר הירש]. ישנה גישה המרחיבה את הקשר המוסרי בין האב לאשתו השנייה, ומסבירה כי זיווגו השני של אדם נקבע לפי מעשיו, ולכן פגיעה באשת האב היא פגיעה במהותו של האב. בנוסף, חטא של הבן עם אשת אביו עלול להוציא לעז על האב עצמו, שכן הבריות עלולות להסיק שגם האב נוהג בפריצות [פרדס יוסף].
בהקשר למבנה הפסוקים, ישנה דעה הסוברת כי עֶרְוַת אֵשֶׁת אָבִיךָ בא להסביר את הביטוי "ערות אביך" שהוזכר באופן סתום בפסוק הקודם. מנגד, דעה אחרת טוענת כי "ערות אביך" בפסוק הקודם מתייחסת לאיסור משכב זכור עם האב עצמו, ופסוקנו עוסק בנפרד באשת האב [בכור שור].