ויקרא, פרק י״ח, פסוק י״ב

הפסוק אוסר על קיום יחסי אישות עם דודה, אחות האב, ומציב קרובי משפחה אלו במקום הראשון מבין קרובי הבשר הרחוקים במקצת [רד"צ הופמן].

האיסור על גילוי ערוות אֲחוֹת אָבִיךָ הוא מקיף, והפרשנים מסכימים כי הוא חל בין אם היא אחותו של האב משני הוריו, ובין אם היא אחותו רק מצד האב או רק מצד האם [תורה תמימה, ביאור יש"ר, רד"צ הופמן]. כמו כן, האיסור תקף בין אם אחות האב נולדה מנישואין כהלכה ובין אם נולדה מחוץ לנישואין [תורה תמימה].

התורה מנמקת את האיסור במילים שְׁאֵר אָבִיךָ הִוא. משמעות המילה שְׁאֵר היא בשר או קרובת משפחה [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. נשאלת השאלה: מדוע התורה מדגישה שהיא בשר האב, ולא מציינת שהיא בשרו של הבן המוזהר בפסוק? ההסבר לכך הוא שהקרבה אל הבן נובעת ונוצרת דרך האב. מכיוון שהאחות היא חצי מבשרו של האב, והאב והבן נחשבים כגוף אחד, הרי שבאופן טבעי הדודה הופכת להיות שאר בשרו של הבן מכוח אביו [הכתב והקבלה, רד"צ הופמן]. בנוסף, הפסוק מקפיד להשתמש במונח שְׁאֵר כדי לתאר קרובת משפחה מדרגה ראשונה, ולא קורא לה "ערוות אביך", שכן ביטוי זה שמור לאשת האב, שהופכת להיות במובן מסוים "בשר אחד" ממש עם הבעל [רד"צ הופמן].

מתוך הבנת מהות האיסור, עולה שאלה מעניינת המבוססת על הבדלי המגדר: מדוע התורה אסרה במפורש על אחיין לשאת את דודתו, אך לא אסרה על דוד לשאת את אחייניתו (בת אחיו)? התשובה לכך נעוצה בטבע המציאות החברתית והמשפחתית. דרכה של אישה לקרב אליה את בן אחיה או אחותה, והוא מצוי אצלה בתדירות גבוהה כחלק מגידולו. הקרבה היתרה והממושכת הזו עלולה להוביל לידי זימה, ולכן התורה החמירה ומנעה זאת מראש. לעומת זאת, אין זה מדרכו של איש לקרב אליו את בת אחיו באותה מידה, והיא אינה מצויה אצלו בתדירות כה גבוהה, ולכן החשש שם פחות [בכור שור].