דיני העריות שבתורה מציגים לרוב איסורים מוחלטים ונצחיים, אך איסור נשיאת שתי אחיות חורג מכלל זה ומציג מגבלה התלויה בזמן ובמצב המשפחתי. התורה מתערבת כאן ברקמה העדינה של יחסי המשפחה, ומבקשת למנוע מצב שבו קרבת דם טבעית ואהבת אחיות תהפוך לשנאה וקנאה מרה.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה לִצְרֹר נגזרת מהמילה "צרה" (המונח המקובל לאישה שנייה הנשואה לאותו איש). התורה מסבירה בכך את טעם האיסור: אחיות אמורות לאהוב זו את זו, והכנסתן תחת קורת גג אחת כנשותיו של אותו אדם תהפוך אותן לצרות, ותעורר ביניהן תחרות, קטטה ועוינות [רמב"ן, ספורנו, בכור שור]. מעבר לעניין הקנאה, הפועל לִצְרֹר מבטא גם קשר הדוק ובלתי ניתן להפרדה, מצב שבו שתי הנשים קשורות יחד בעל כורחן כגוף אחד סביב איש אחד [הכתב והקבלה, רש"ר הירש].
הפועל תִקָּח מתייחס ללקיחה בדרך של נישואין וקידושין, אך הפרשנים מבהירים כי האיסור כולל כל קיום יחסי אישות, גם שלא במסגרת נישואין [רבנו בחיי, ראד"צ הופמן]. בנוסף, המילים אֶל אֲחֹתָהּ מתפרשות כ"שתיהן כאחת" או "עם אחותה". מכאן נלמד שאם אדם מנסה לקדש שתי אחיות בבת אחת, הקידושין כלל אינם חלים על אף אחת מהן, שכן התורה אוסרת את חיבורן יחד [רש"י, מזרחי, שפתי חכמים, גור אריה].
ייחודו של איסור זה מתבטא במילה בְּחַיֶּיהָ. בניגוד לקרובות משפחה אחרות (כמו אישה ובתה) שאסורות לעולם, אחות האישה אסורה רק כל עוד האישה הראשונה בחיים. עם זאת, האיסור תקף גם אם הבעל גירש את אשתו; כל עוד היא חיה, אחותה אסורה עליו [רש"י, ביאור יש"ר, שטיינזלץ]. רק לאחר מותה של האישה, פוקע האיסור ומותר לאלמן לשאת את אחות אשתו המנוחה, שכן עם המוות חולפת גם סכנת הקנאה והשנאה [שד"ל, ספורנו, תורה תמימה, רלב"ג, הדר זקנים].
מעבר לאיסור הפשוט, המילים לִצְרֹר ו-עָלֶיהָ טומנות בחובן רבדים הלכתיים עמוקים הנוגעים לדיני ייבום. המילה עָלֶיהָ מלמדת על חובה המוטלת על האישה, בדומה לביאה בעל כורחה בייבום. הכתוב מבהיר שאפילו במצב שבו אחיו של האדם מת ללא בנים ואלמנתו זקוקה לייבום, אם האלמנה היא אחות אשתו – היא אסורה עליו, ואין מצוות ייבום דוחה איסור זה [מלבי"ם, הכתב והקבלה]. יתרה מכך, המילה לִצְרֹר מרחיבה את הפטור גם ל"צרת ערווה": אם לאח המת הייתה אישה נוספת (צרה), גם היא פטורה מן החליצה ומן הייבום ומותרת להינשא לאחר. התורה רואה בנשותיו של המת חטיבה אחת מלוכדת, ואם אחת מהן אסורה על היבם, הבית כולו פטור מן הייבום [תורה תמימה, רש"ר הירש, ראד"צ הופמן].
לאורך הדורות היו שפירשו את הביטוי "אישה אל אחותה" כמליצה שמשמעותה "אישה אל אישה אחרת", ובכך ניסו ללמוד מכאן איסור גורף על פוליגמיה (נשיאת שתי נשים במקביל). הפרשנים דוחים טעות זו בתוקף ומציינים כי המילה בְּחַיֶּיהָ מוכיחה שמדובר באחיות ממש, שהרי התורה התירה במפורש במקומות אחרים לשאת שתי נשים [נתינה לגר, תורה תמימה, אם למקרא].
לבסוף, אי אפשר לנתק את הפסוק מההקשר ההיסטורי של יעקב אבינו, שנשא שתי אחיות – רחל ולאה – בטרם ניתנה התורה, מעשה שעורר קושי פרשני [אבן עזרא, ראד"צ הופמן]. יש המדקדקים בניסוח המיוחד של הפסוק ורואים בו התייחסות מדויקת למקרה של יעקב: יעקב רצה מלכתחילה את רחל וראה בה את אשתו העיקרית, ולכן הפסוק מנוסח כאיסור לקחת את האישה הרצויה על גבי אחותה (לאה) שכבר ניתנה לו בראשונה [חנוכת התורה, ברכת אשר על התורה].