הפסוק אוסר על קיום יחסי אישות עם נכדה – בין אם היא בת הבן ובין אם היא בת הבת. התורה מנמקת איסור זה במילים כִּי עֶרְוָתְךָ הֵנָּה. הפרשנים מסבירים כי בניגוד לעריות אחרות הנובעות מקרבת משפחה של אדם אחר או מנישואין, כאן מדובר בקרבת דם ישירה; הנכדות הן בשר מבשרו של האדם, ולכן גילוי ערוותן שקול לגילוי ערוותו ובושתו שלו [שד"ל, רש"ר הירש, ביאור שטיינזלץ, רלב"ג].
קריאה מעמיקה בפסוק מעלה שאלה בולטת: התורה אוסרת במפורש על יחסים עם הנכדה, אך משמיטה את איסור הערווה הבסיסי יותר – האיסור על קיום יחסים עם הבת עצמה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שאין צורך להזכיר כאן את בתו של האדם מאשתו החוקית, משום שאיסור זה כבר כלול בפסוק אחר בהמשך הפרק האוסר על גילוי ערוות "אישה ובתה". כלומר, אדם השוכב עם בתו מאשתו עובר ממילא על האיסור לשכב עם אישה ועם בתה [שד"ל, ביאור יש"ר, בכור שור].
לאור זאת, מתעוררת שאלה נוספת: אם בנות ונכדות מנישואין כבר נאסרו בפסוקים אחרים, לשם מה נכתב הפסוק שלנו? הפרשנים מסכימים כי פסוק זה נועד לחדש ולאסור קרובות משפחה שנולדו מחוץ למסגרת הנישואין, כגון מאישה שהאדם אנס. בעוד שהפסוק המאוחר יותר מתייחס לקרובות משפחה שנוצרו על ידי קשר אישות חוקי, הפסוק שלנו בא ללמד שאסור לאדם לשכב עם נכדתו שנולדה מזרעו מחוץ לנישואין. עם זאת, נכדתה של אותה אישה מאיש אחר תהיה מותרת לו, שכן אותה אישה אינה אשתו [רש"י, מזרחי, תורה תמימה, שפתי חכמים, גור אריה, ברכת אשר על התורה].
אם הפסוק עוסק בצאצאים מחוץ לנישואין, כיצד נלמד האיסור על בתו מחוץ לנישואין, שהרי היא אינה מוזכרת כאן כלל? לכאורה, ניתן היה להסיק זאת בקל וחומר פשוט: אם הנכדה אסורה, קל וחומר שהבת אסורה. אולם, הפרשנים מדגישים את הכלל ההלכתי שלפיו "אין מזהירין מן הדין" – כלומר, אין קובעים איסורים ועונשים בתורה על סמך היגיון בלבד. לכן, חז"ל למדו את איסור הבת מחוץ לנישואין באמצעות "גזירה שווה" (השוואת מילים בין פסוקים): המילה הֵנָּה מופיעה בפסוק שלנו ומופיעה גם באיסור "אישה ובתה" ("שַׁאֲרָה הֵנָּה"). כשם ששם האיסור חל על הבת והנכדה, כך גם כאן, לגבי צאצאים מחוץ לנישואין, האיסור חל באותה מידה על הבת כמו על הנכדה [רש"י, רבנו בחיי, ברטנורא, חזקוני].
על גבי דרשה זו, מוסיף פירוש אחר כי מעצם הביטוי כִּי עֶרְוָתְךָ הֵנָּה, מובן מאליו שהנכדה נחשבת לערוותו של האדם רק משום שהבת עצמה מזוהה איתו, ולכן הבת כלולה באופן מהותי ופנימי בתוך איסור זה [פירושי רד"צ הופמן].