ויקרא, פרק י״ח, פסוק כ״ד

האזהרה אַל־תִּֽטַּמְּא֖וּ קוראת לאדם שלא להשחית את עצמו בטומאה מוסרית ורוחנית על ידי עבירה אפילו על אחד מאיסורי העריות הכלולים במילים בְּכׇל־אֵ֑לֶּה, אף שיש הסבורים שרק היטמאות בכולם יחד מובילה לעונש לאומי. התורה מנמקת זאת בכך שכִּ֤י בְכׇל־אֵ֙לֶּה֙ נִטְמְא֣וּ הַגּוֹיִ֔ם, שכן אצל עמי האזור חטאים אלו לא נבעו רק מיצר אישי אלא הפכו לנורמה תרבותית מעוותת. בשל רשעתם הממוסדת נגזר עליהם גירוש של גנאי, אֲשֶׁר־אֲנִ֥י מְשַׁלֵּ֖חַ מִפְּנֵיכֶֽם, מהלך מוצדק מטעם ה' שעומד להתרחש בקרוב. בניגוד לארצות אחרות, ארץ ישראל היא קדושה ורגישה, וכאשר ההשחתה המוסרית הופכת לנחלת הכלל, הארץ מקיאה מתוכה את יושביה כדי להיטהר, כפי שגוף חי דוחה מאכל מקולקל.