יצא לכם פעם להרגיש שניצחתם במשהו חשוב ולרצות לנופף בדגל כדי שכולם יראו? אחרי שעברנו את יום הכיפורים וה' סלח לנו על הכל, אנחנו מגיעים לחג הסוכות מלאים בשמחה. התורה מבקשת מאיתנו לקחת את ארבעת המינים, ממש כמו דגל של ניצחון שמראה שיצאנו זכאים וטהורים.
כאשר נאמר וּלְקַחְתֶּם לָכֶם, הכוונה היא שכל אחד צריך להחזיק אותם בעצמו, והם חייבים להיות שלו לגמרי, ולא שאולים או גזולים. אנחנו עושים זאת בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן של החג, בשעות היום. זהו לא רק היום הראשון של סוכות, אלא גם היום הראשון שבו אנחנו מתחילים לאסוף מעשים טובים חדשים אחרי יום הכיפורים.
התורה מסבירה בדיוק אילו צמחים לקחת. הראשון הוא פְּרִי עֵץ הָדָר, שהוא האתרוג. הוא נקרא כך כי הוא נשאר וגר על העץ משנה לשנה, ולא נושר. אחריו לוקחים כַּפֹּת תְּמָרִים, שזהו הלולב. התורה רומזת לנו לקחת לולב אחד בלבד, שעליו צמודים וסגורים יחד. המין השלישי הוא וַעֲנַף עֵץ־עָבֹת, שהוא ההדס, שעליו צפופים וקולעים את הענף כמו חבל. ממנו לוקחים שלושה ענפים. לבסוף לוקחים שתי ערבות שנקראות וְעַרְבֵי־נָחַל, כי הן בדרך כלל גדלות ליד נחלים של מים.
מצד אחד נאמר לקחת ביום הראשון, אבל בהמשך כתוב וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים. איך זה מסתדר? פעם, בבית המקדש שהיה קרוב אל ה', היו נוטלים את המינים ושמחים איתם במשך כל שבעת ימי החג, ואילו מחוץ למקדש החובה הייתה רק ביום הראשון.
החיבור של כל ארבעת המינים יחד מזכיר לנו אותנו, את עם ישראל. האתרוג, שיש לו גם טעם וגם ריח, דומה לאנשים שלומדים תורה וגם עושים מעשים טובים. הלולב שיש לו טעם בלי ריח, וההדס שיש לו ריח בלי טעם, דומים לאנשים שיש בהם רק אחד מהדברים. והערבה, שאין לה לא טעם ולא ריח, דומה לאנשים שעדיין חסרים בהם תורה ומעשים טובים. כשאנחנו מאגדים את כולם יחד, אנחנו לומדים שה' שמח בנו רק כשאנחנו מאוחדים, עומדים יחד באגודה אחת ומשלימים זה את זה.