יצא לכם פעם לחשוב מי קובע מתי בדיוק חוגגים את החגים שלנו? אחרי שהתורה סיימה להסביר על כל מיני סוגים של קורבנות, היא מתחילה לספר לנו על החגים, כי לכל חג יש את הקורבן המיוחד שלו וחשוב להקריב אותו בדיוק בזמן. יש הבדל גדול מאוד בין שבת לבין שאר החגים. את יום השבת ה' קבע בעצמו מראש, והוא מגיע תמיד כל שבעה ימים. אבל את התאריכים של החגים, ה' נתן לנו את הכוח לקבוע.
המילה אֵלֶּה באה ללמד אותנו שהחגים האלו יישארו איתנו לנצח ולעולם לא יתבטלו. פעם, בית הדין, שזה בעצם קבוצה של חכמים גדולים, היה יושב ומחליט מתי מתחיל חודש חדש לפי הירח, ורק ככה ידעו מתי יחול החג. לכן הם נקראים מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ, כי אלו ימים קדושים שבית הדין קורא וקובע אותם.
התורה משתמשת במילה אֹתָם, אבל היא כתובה חסר, בלי האות ו, ולכן אפשר לקרוא אותה גם כמו המילה "אתם". זה בא להגיד לנו שאתם, בני האדם, מחליטים. הכוח הזה שניחן לחכמים הוא כל כך גדול, שבית הדין בשמיים ממש מחכה לראות מה החכמים בארץ יחליטו. ה' מסכים עם ההחלטה שלהם תמיד, אפילו אם הם טעו בטעות.
בסוף מופיעה המילה בְּמוֹעֲדָם, שמזכירה לנו שצריך לעשות הכל כדי לקבוע את החודש בזמן הנכון. זה היה כל כך חשוב, שאנשים שראו את הירח החדש היו יכולים אפילו לחלל שבת וללכת רחוק כדי להגיע לבית הדין ולהודיע להם בזמן. אבל למרות כל הכוח שיש לחכמים, הם חייבים לקבוע את התאריך בדיוק לפי המציאות ולפי הירח, והם לא יכולים סתם להמציא חודש חדש מהראש.