לאחר ימי הדין והסליחה של תחילת חודש תשרי, מצווה התורה על חג של שמחה וביטחון בה'. המעבר מראש השנה ויום הכיפורים לחג הסוכות מסמל מעבר מיראה לאהבה. לאחר שישראל יצאו זכאים בדין וזכו לכפרת עוונות, הם יוצאים מבתיהם המוגנים אל השדה, ויושבים בסוכות ארעיות מתוך ביטחון בה', תחושת שלווה ושמחה עמוקה [חומת אנך, חומש קה"ת].
המילה הַזֶּה (לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה) נועדה למעט ולדייק. מבחינה הלכתית, המילה באה להוציא את חמישה עשר בחודש ניסן (חג הפסח); לולא הדגשה זו, היינו עלולים לגזור בקל וחומר שגם חג הפסח טעון ישיבה בסוכה. לכן הכתוב מדגיש שרק חודש "זה" מחייב סוכה [מלבי"ם, אדרת אליהו]. מבחינה רעיונית, חג הסוכות קשור בקשר הדוק למהות של חודש תשרי דווקא: ביום הראשון של החודש התעוררנו בקול השופר, בעשור בו זכינו לכפרה, ובחמישה עשר אנו קוטפים את פירות הכפרה בדמות שמחה לפני ה' [רש"ר הירש]. יתרה מזאת, חג הסוכות, שבו נידונים על המים ועל פרנסת השנה, מהווה המשך ישיר לתפילות שנישאו בראש השנה [העמק דבר].
הכתוב מכנה את המועד חַג הַסֻּכּוֹת, על שם מצוות הישיבה בסוכה, להבדיל מכינויו הנוסף "חג האסיף" המציין את הצד החקלאי של איסוף התבואה [העמק דבר]. הסוכה מוגדרת כמבנה ארעי, שאינו בית קבוע, המסוכך בעצים או בצמחים תלושים שנועדו להעניק צל [רלב"ג]. בניגוד לחג הפסח, שבו התבואה עדיין בשדה ויש למהר, בחג הסוכות התבואה כבר נאספה הביתה, מה שמאפשר לאדם להיות פנוי ורגוע לשמוח שמחה שלמה [פענח רזא].
באשר למילים שִׁבְעַת יָמִים, הפרשנים מסבירים כי כשם שבלילה הראשון של חג הפסח ישנה חובה מוחלטת לאכול מצה, כך בלילה הראשון של סוכות ישנה חובה מוחלטת לאכול בסוכה. בשאר שבעת הימים, הישיבה בסוכה היא רשות במובן זה שאם אדם בוחר לאכול ארוחה קבועה, עליו לעשות זאת בסוכה [תורה תמימה]. ציון שבעת הימים מיד לאחר הזכרת החג בא ללמד ששבעת ימי החג עצמם הם ימי הישיבה בסוכה, ולא ימים שלאחריו [ביאור יש"ר].
המילה לַיהֹוָה מעוררת דיון בקרב הפרשנים, שכן במקום אחר נאמר "חג הסוכות תעשה לך" משמע שהחג הוא לאדם. הגישה המרכזית מיישבת זאת בכך שקורבנות החג (החגיגה) הם "לה'" (מוקדשים לגבוה), ואילו הסוכה עצמה היא "לך", כלומר מיועדת לשימושו ולהנאתו של האדם (להדיוט). מסיבה זו, מצוות הסוכה דורשת שהאדם יישב בה בדומה לאופן שבו הוא גר בביתו, ואם הוא מצטער וסובל בה, למשל עקב ירידת גשמים, הוא פטור מהישיבה בה שכן היא מאבדת עבורו את מהותה [מלבי"ם, צפנת פענח, אדרת אליהו].
עם זאת, אף שהסוכה מיועדת לשימוש האדם, חל עליה שם שמים בדיוק כפי שהוא חל על קורבן החגיגה. משום כך, עצי הסוכה וסככה מוקדשים לה', והם אסורים בשימוש חול ובהנאה לכל אורך שבעת ימי החג [תורה תמימה, רש"ר הירש, פרדס יוסף, אדרת אליהו].