ויקרא, פרק כ״ג, פסוק ל״ד

לאחר ימי הדין והכפרה, מצווה התורה לעבור מיראה לאהבה ולחגוג מתוך שמחה וביטחון בה' בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה, חודש תשרי דווקא, כדי להוציא מכלל זה חגים אחרים. המועד נקרא חַג הַסֻּכּוֹת על שם היציאה לבתים ארעיים המסוככים בצמחים, ומאחר שהתבואה כבר נאספה מן השדה, האדם פנוי לשמוח ברוגע. מצוות הישיבה נוהגת במשך שִׁבְעַת יָמִים, כאשר בלילה הראשון החובה לאכול בסוכה היא מוחלטת, ובשאר הימים היא נדרשת רק בעת ארוחת קבע. אף שהסוכה מיועדת לשימוש האדם ולנוחותו, עד כדי פטור מישיבה בה במקרה של צער, קורבנות החג מוקדשים לַיהֹוָה, ושם שמים חל גם על עצי הסוכה האסורים בשימוש חול לאורך כל ימי החג.