ויקרא, פרק כ״ג, פסוק כ״א

חג השבועות מהווה את נקודת השיא של תהליך ספירת העומר, וכאשר מגיעים אל היעד הנכסף מתקיים הציווי וּקְרָאתֶם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה מִקְרָא קֹדֶשׁ, קדושה הנקבעת על ידי בית הדין או מעצם ההגעה אל היום. ההדגשה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה נועדה להבהיר שזהו חג בפני עצמו שבו התורה חיה וניתנת מחדש, ולא רק מועד להבאת מנחת הביכורים, וכן ללמד שכניסת החג מתרחשת בדיוק בצאת הכוכבים ללא תוספת זמן מוקדמת, כדי להבטיח שספירת השבועות תהיה שלמה לחלוטין. האיסור כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ מתייחס ספציפית למלאכות של יצירה, רכוש וחקלאות, אך בניגוד לשבת מתיר מלאכות הנדרשות להכנת אוכל. קדושת היום כזכר להכנת האומה לקבלת חוקי ה' היא חֻקַּת עוֹלָם בְּכָל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם, חובה נצחית העומדת בעינה גם בזמן הגלות מחוץ לארץ ישראל, כאשר אין אפשרות להביא קרבנות למקדש.