כל הנפש אשר לא תעונה, כלומר שלא תימנע ממאכל ומשקה, צפויה לעונש חמור. הניסוח הסביל מלמד כי על החברה חלה חובה להכריח את הסרבנים לצום, וכן שהעונש חל רק על אכילת כמות גדולה שמיישבת את הדעת ומבטלת בפועל את תחושת העינוי. חובה זו עומדת בפני עצמה בעצם היום הזה, שהוא גופו ומהותו של היום, ללא כל תלות בהקרבת קורבנות במקדש. אדם הבוחר להתענג ביום הכיפורים מצהיר על רצונו לחיות ללא כפיפות לה', ועל כן עונשו הוא ונכרתה מעמיה, אובדן מוחלט של זכות הקיום.
ויקרא, פרק כ״ג, פסוק כ״ט
פרשת אמור
כִּ֤י כׇל־הַנֶּ֙פֶשׁ֙ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־תְעֻנֶּ֔ה בְּעֶ֖צֶם הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וְנִכְרְתָ֖ה מֵֽעַמֶּֽיהָ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.