יצא לכם פעם לנסות להתרכז במשהו ממש חשוב, אבל פתאום הייתם רעבים וחשבתם רק על הארוחה הבאה שלכם? ביום הכיפורים אנחנו עוצרים את כל מה שאנחנו עושים בדרך כלל, כדי להתרכז בדבר החשוב מכל. התורה משתמשת במילה תענה, והכוונה היא שאנחנו צריכים לצום ולהימנע מאוכל ומשתייה. המטרה היא להגיע למצב שבו הגוף שלנו לא מרגיש שבע ומלא, ולכן התורה מתמקדת בתוצאה, שבה הנפש לא תעונה אם אדם יאכל כמות שמשביעה אותו ומרגיעה את הרעב.
כדי להדגיש עד כמה היום הזה מיוחד, התורה מוסיפה את המילים בעצם היום הזה. המילה "עצם" מזכירה לנו את העצמות שלנו, שהן הבסיס החזק שמחזיק את כל הגוף. כך גם יום הכיפורים, הוא קדוש ועוצמתי בזכות עצמו, אפילו בלי קשר לקורבנות שהיו מקריבים פעם בבית המקדש. בגלל שאנחנו צמים, אנחנו גם לא עושים שום מלאכה. כשאנחנו לא עובדים ולא אוכלים, הראש שלנו פנוי לגמרי מדברים רגילים של יום חול, ואנחנו יכולים להתמקד רק בבקשת סליחה וכפרה מה'.
אבל מה קורה אם מישהו מחליט להתעלם, לאכול ולהתענג דווקא ביום הזה? התורה מזהירה שמי שעושה זאת, הנפש שלו ונכרתה מעמיה. הכוונה היא שמי שבוחר לא לצום בעצם מנתק את עצמו מהקשר העמוק עם ה' ומהשייכות לעם ישראל. הצום הוא הדרך שלנו לקחת אחריות על המעשים שלנו ולהראות לה' שאנחנו מחוברים אליו באמת.