קרה לכם פעם שהייתם צריכים להתכונן למשהו כל כך חשוב, עד שהייתם חייבים לעצור את כל שאר הדברים ולהתרכז רק בו? יום הכיפורים הוא בדיוק יום כזה. התורה אומרת וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ, כי ביום הזה אנחנו עוצרים לחלוטין את כל מה שאנחנו רגילים לעשות. בשונה מחגים אחרים שבהם מותר להכין אוכל, ביום הכיפורים אנחנו צמים ולכן אין בזה צורך. אבל יש לכך גם סיבה עמוקה יותר: ההפסקה מהעבודה נותנת לנו זמן לפנות את כל הלב שלנו כדי לבקש סליחה. תארו לעצמכם שאדם חשוב רוצה לתת לכם ברכה ומתנה, ובמקום להקשיב לו אתם ממשיכים להתעסק בעניינים שלכם. זה לא מתאים, נכון? לכן אנחנו עוזבים הכול ומתרכזים רק בבקשת הסליחה מאת ה'.
התורה מדגישה שהדבר קורה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה. המילה "עצם" קשורה למילים עוצמה וכוח, ממש כמו העצמות שמחזיקות את הגוף שלנו ונותנות לו חוזק. זה אומר שליום הכיפורים עצמו יש כוח מיוחד של סליחה. הפסוק מסכם ואומר כִּי יוֹם כִּפֻּרִים הוּא לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם, כדי ללמד אותנו שזה יום שנועד במיוחד בשבילכם ולמענכם. גם היום, כשאין לנו את בית המקדש, הכוח המיוחד של היום הזה נמצא איתנו. ברגע שאנחנו באמת רוצים לתקן את המעשים שלנו ולשוב אל ה', היום הזה עוזר לנו לפתוח דף חדש ונקי.