מצות הישיבה בסוכה מהווה מעבר חד מביטחון וקביעות של הבית אל פגיעות של מבנה עראי. דווקא בעונת האסיף, כאשר האדם אוסף את יבולו ונוטה להתרווח בביתו החזק והמוגן, התורה דורשת ממנו לצאת החוצה. מעשה זה נועד לעקור את תחושת הגאווה והכוחי ועוצם ידי, ולהזכיר לאדם את ארעיות חייו בעולם ואת תלותו המוחלטת בהשגחת ה'. המבנה הפשוט, המקיף את האדם מכל עבר, משמש גם ככלי לאחדות חברתית ורוחנית, המטשטש את הפערים המעמדיים בעם.
המילה בַּסֻּכֹּת נכתבת בפסוק חסרת אות וי"ו. רוב הפרשנים מסכימים כי חסרון זה בא ללמד הלכות והגבלות במבנה הסוכה. מכאן נלמד שפסולה סוכה שנבנתה תחת אילן, תחת סוכה אחרת או בתוך הבית [מנחת שי, תורה תמימה, מלבי"ם]. כמו כן, מריבוי ומחסרון המילים בפרשה נלמד שהסוכה כשרה גם כאשר יש לה שלוש דפנות בלבד [תורה תמימה, רלב"ג]. מהותה של הסוכה היא "דירת עראי", ולכן גובהה אינו יכול לעלות על עשרים אמה [תורה תמימה, שפתי כהן], והסכך שלה חייב להיות מחומר שגידולו מן הארץ, תלוש, ושאינו מקבל טומאה [רש"ר הירש].
הציווי תֵּשְׁב֖וּ מתפרש על ידי הפרשנים כ"תשבו כעין תדורו" – יש להפוך את הסוכה למקום המגורים המרכזי. במשך שבעה ימים האדם נדרש לאכול, לשתות, לטייל ואף להכניס את כליו הנאים אל הסוכה [תורה תמימה, מלבי"ם, אדרת אליהו]. עם זאת, מאחר שהישיבה צריכה לדמות מגורים נוחים, מי שמצטער מהשהות בה, כגון עקב ירידת גשמים, וכן הולכי דרכים ושומרי פירות, פטורים מן המצווה [רלב"ג, תורה תמימה, חזקוני]. [תורה תמימה] מוסיף כי משמעות המילה כוללת גם ישיבה פיזית ממשית בעת האכילה. משך הזמן, שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים, כולל את הימים ואת הלילות כאחד, דבר הנלמד בגזירה שווה מימי המילואים של המשכן [תורה תמימה, מלבי"ם, חזקוני].
התורה מדגישה כי החיוב מוטל על כׇּל־הָֽאֶזְרָח֙. שימוש במילה זו, המציינת תושב קבוע ומבוסס, נועד להדגיש שדווקא בעלי הבתים, הפלטרין והנחלות חייבים לעזוב את נוחיותם. יציאה זו מונעת מהם להתגאות ברכושם ומזכירה להם שבעולם הזה הם בבחינת גרים התלויים בצל ה' [רשב"ם, כלי יקר, בכור שור, חזקוני, שפתי כהן]. [רלב"ג] מוסיף שהדבר מונע משרי העם לפטור את עצמם בטענה שהישיבה בסוכה פחותה מכבודם. מנגד, [רמב"ן] מציין בשם הריטב"א שהמילה באה למעט הולכי דרכים ושומרים, שאינם נמצאים כעת במצב של תושב רענן בביתו.
ה"א הידיעה במילה הָֽאֶזְרָח֙ באה למעט את הנשים מחיוב המצווה, שכן זוהי מצוות עשה שהזמן גרמא. המיעוט נצרך כדי שלא נלמד גזירה שווה מחג הפסח, שבו נשים חייבות באכילת מצה [רמב"ן, בכור שור, אדרת אליהו]. למרות פטור זה, [תורה תמימה] מעיר כי אישה המצטרפת לבעלה בסוכה מסייעת לו לקיים את המצווה בשלמותה של "תשבו כעין תדורו".
המילה בְּיִשְׂרָאֵ֔ל מרבה ומחייבת במצווה גם את גרי הצדק והעבדים המשוחררים, ומשווה את מעמדם לחלוטין לזה של ילידי הארץ [רש"י, מזרחי, אדרת אליהו]. [רמב"ן] חולק על צורך זה, וטוען שהתורה כבר השוותה במפורש במקומות אחרים בין הגר לאזרח, ולכן משמעות הביטוי היא שכל בני הבית ללא יוצא מן הכלל חייבים לשבת בסוכה, ואין די בנציג אחד. [רד"צ הופמן] מסביר שהביטוי נועד להוציא מן הכלל "גר תושב" נוכרי שקיבל עליו מצוות בני נח אך לא התגייר במלואו, שאינו שותף לחובה זו. המילה כׇּל באה לרבות גם את הקטנים, שחייבים במצווה מדין חינוך [תורה תמימה, אדרת אליהו].
הפסוק כופל את הציווי ומסיים במילים יֵשְׁב֖וּ בַּסֻּכֹּֽת. כפילות זו מלמדת שניתן לבנות סוכה מכל חומר שהוא, ולא רק מארבעת המינים [תורה תמימה, אדרת אליהו]. יתרה מכך, הכתיב החסר של המילה מלמד שכל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת, כלומר, אדם יוצא ידי חובה גם בסוכה שאולה שאינה בבעלותו, דבר המדגיש את האחדות הלאומית [מנחת שי, תורה תמימה].
ברובדי העומק, הסוכה היא המצווה היחידה שהאדם נכנס לתוכה בכל גופו, והיא מקיפה אותו מכל עבר. עובדה זו מסמלת אנרגיה אלוהית שמבטלת מחיצות ופערים בין אנשים ומביאה לשלום [חומש קה"ת]. זוהי מצווה הדורשת קבלת עול מלכות שמים מוחלטת. לעתיד לבוא, אומות העולם יתבעו שכר ויבקשו לקיים מצוות, וה' ייתן להם את מצוות הסוכה. אולם כאשר תוקדר עליהם החמה, הם יבעטו בה ויצאו, בעוד שישראל, מתוך אהבתם למצווה ולתורה, עומדים בניסיונות ומוכנים לסבול את תנאי האקלים כדי לחסות בצל ה' [נחלת יעקב, שפתי כהן, בעלי ברית אברם].