ויקרא, פרק כ״ג, פסוק ט״ו

חלה על כל אדם חובה אישית, וּסְפַרְתֶּם לָכֶם, למנות את הימים כדי שלא ישכח את העלייה לרגל בעונת הקציר העמוסה, וכדי לעבור תהליך של זיכוך נפשי וטהרה. תחילת הספירה היא מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת, כלומר ביום שאחרי שבתון החג הראשון של פסח, והיא נפתחת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה. תקופה זו נמשכת שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת, שמשמעותן שבעה שבועות, המהווים גשר בין השחרור הפיזי ממצרים לבין הייעוד הרוחני של קבלת התורה. התורה דורשת ששבועות אלו תִּהְיֶינָה תְּמִימֹת, כלומר שלמות ומלאות לחלוטין. שלמות זו מושגת על ידי התחלת הספירה מיד עם רדת הלילה כדי לא להחסיר זמן, וכן כדרישה רוחנית לימים טהורים מכל פגם מוסרי.