ביום וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם בניסן חל יום של התכנסות לאומית סביב ה' לחגיגת הגאולה, והוא נקרא חַג הַמַּצּוֹת לַיהֹוָה על שם המצווה המרכזית שבו ולא על שם עונתו החקלאית. הכתוב מדגיש כי המצווה נוהגת רק לַחֹדֶשׁ הַזֶּה, כדי להבהיר שאין חובת אכילת מצה בחג הסוכות, אף שגם הוא מזכיר את יציאת מצרים. הציווי שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ אינו מחייב לאכול מצה ברציפות בכל ימי החג, אלא קובע שאם אוכלים מאפה עליו להיות מצה הראויה מבחינה הלכתית להיאכל במשך שבוע שלם. אכילת לחם העוני במשך שבעה ימים נועדה להכין את העם רוחנית ולסמל את ביטול הרצון העצמי מפני רצון ה', כאשר המילה מַצּוֹת עצמה רומזת למריבה ולמאבקו הפנימי של האדם מול יצרו הרע.
ויקרא, פרק כ״ג, פסוק ו׳
פרשת אמור
וּבַחֲמִשָּׁ֨ה עָשָׂ֥ר יוֹם֙ לַחֹ֣דֶשׁ הַזֶּ֔ה חַ֥ג הַמַּצּ֖וֹת לַיהֹוָ֑ה שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים מַצּ֥וֹת תֹּאכֵֽלוּ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.