ויקרא, פרק כ״ג, פסוק מ״ג

הישיבה במבנה ארעי נועדה לחרוט בזיכרון הלאומי מודעות פעילה, לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם את ההישענות המוחלטת על ההשגחה האלוהית. מודעות זו מזכירה כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, בין אם מדובר בסוכות פיזיות ובין אם בענני כבוד ניסיים שהעניקו חסות והגנו על העם. המצווה נקבעה לעונת האסיף ותחילת החורף כדי שהאדם יצא מבית הקבע המלא אל סוכה חשופה, צעד שמונע גאווה חומרית ומוכיח כי המעשה נעשה לשם שמיים. היציאה לסוכה מלמדת שהעולם כולו הוא דירת עראי, וההצהרה אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם מבהירה כי כל ההשגחה והנדודים נועדו להיטיב עמנו ולשמור עלינו לעד.