ויקרא, פרק כ״ג, פסוק ל״ז

סיכום מחזור החגים קובע כי אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' כוללים את כלל הימים שבהם מוקרבים קורבנות, כאשר הגדרתם כמִקְרָאֵי קֹדֶשׁ מחילה את קדושת החג ואיסור המלאכה גם על ימי חול המועד. המילה אֹתָם נכתבה בכתיב חסר, הנקרא גם כ"אתם", כדי להדגיש שסמכות קביעת התאריכים מסורה לחלוטין בידי בית הדין. הפירוט עֹלָה וּמִנְחָה מלמד כי על האדם להקדיש לה' קודם את גופו ונפשו בעולה ורק אז את רכושו במנחה הנלווית, וכך גם הצמד זֶבַח וּנְסָכִים מורה כי שמחת ניסוך היין מתאפשרת רק לאחר שחיטת הקורבן עצמו. ההוראה להקריב דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ מדגישה כי קורבנות הציבור כשרים לאורך כל שעות היום אך אינם ניתנים להשלמה למחרת, למעט הנסכים שניתן להביאם מאוחר יותר.