ויקרא, פרק כ״ג, פסוק ד׳

לאחר פירוט דיני הקורבנות מציגה התורה את רשימת המועדים הנצחיים, שכן לכל מועד יש קורבנות שייפסלו אם יוקרבו בזמן אחר. בניגוד לשבת שנקבעה מראש על ידי ה', המועדים הם אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְהֹוָה שסמכות קביעתם נמסרה לבית הדין הארצי על פי מחזור הירח. ימים אלו הם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ, שכן בעצם ההכרזה עליהם בית הדין יוצר ומחיל עליהם את הקדושה. המילים אֲשֶׁר־תִּקְרְאוּ אֹתָם, שיכולות להיקרא גם כ"אַתֶּם", מלמדות שהחלטת האדם מחייבת אפילו אם טעה, וה' מאשר אותה מן השמיים. למרות כוח עצום זה, על בית הדין לפעול בְּמוֹעֲדָם, כלומר לקדש את החודש בזמנו הראוי ובהתאמה מדויקת למציאות.