ויקרא, פרק כ״ג, פסוק י״ז

בחג השבועות מובא למקדש קרבן מארץ ישראל, מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם, המורכב משתי חלות השוות לחלוטין בגודלן ובאיכותן, שְׁתַּיִם שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים. חלות אלו מופרשות לשם ה' כלֶחֶם תְּנוּפָה וניתנות לכהנים, והן עשויות מסֹלֶת של גרגרי חיטה טחונים ומנופים המבטאת עליית מדרגה ממאכל הבהמה של קרבן השעורים. בניגוד לשאר המנחות, חלות אלו חָמֵץ תֵּאָפֶינָה, שכן הן משמשות כקרבן תודה על הצלחת הקציר ומסמלות את הבשלות הלאומית, החירות והמוכנות הרוחנית של העם. קרבן זה מוגדר כבִּכּוּרִים לַיהֹוָה, משום שהוא ראשית קציר החיטים והוא הפותח והמתיר את הבאתן של כל המנחות מהתבואה החדשה.