משה השלים את מסירת דיני החגים והפנה אותם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כציבור שלם, שכן בניגוד לדיני המקדש השייכים לכוהנים, מצוות השביתה במועדים נוגעות לכל אדם באומה. הפועל וַיְדַבֵּר מלמד שלא נמסרה רק רשימה עובדתית, אלא פירוט של ההלכות והמסורות שבעל פה הנוגעות ללוח השנה, כמו קידוש החודשים. הצירוף אֶת מֹעֲדֵי ה' מבחין בין השבת שקדושתה קבועה מבריאת העולם, לבין המועדים שקדושתם תלויה בהכרזת בית דין ארצי. מפסוק זה נקבעה התקנה לדורות ללמוד ולדרוש בעניינו של כל חג במועדו, וכן נלמד הכלל שקרבנות המועדים דוחים את השבת כדי שיוקרבו בזמנם.
ויקרא, פרק כ״ג, פסוק מ״ד
פרשת אמור
וַיְדַבֵּ֣ר מֹשֶׁ֔ה אֶֽת־מֹעֲדֵ֖י יְהֹוָ֑ה אֶל־בְּנֵ֖י יִשְׂרָאֵֽל׃ {פ}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.