יצא לכם פעם לספור את הדקות לקראת אירוע ענק ומרגש שעומד לשנות את הכול? רשימת החגים של עם ישראל מתחילה בדיוק ברגע כזה, בציון התאריך של קורבן ההצלה שלנו, רגע המעבר מעבדות לחירות. התורה מספרת שזה קורה בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, שהוא חודש ניסן, חודש האביב והגאולה. בגלל שבו יצאנו ממצרים, הוא נבחר להיות החודש שפותח את כל החודשים.
התאריך המדויק הוא בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ, והזמן שבו מקריבים את הקורבן נקרא בֵּין הָעַרְבָּיִם. למה דווקא בשם הזה? כי זהו פרק הזמן שמתחיל בצהריים, כשהשמש מתחילה לרדת מערבה והצללים מתארכים, ונמשך עד שמגיע החושך המוחלט של הלילה. השעות המיוחדות האלה מסמלות את המעבר בין היום האחרון שבו היינו עבדים, לבין הלילה שבו הפכנו לאנשים חופשיים.
כשהתורה אומרת פֶּסַח לַיהֹוָה, היא לא מתכוונת לשם של החג כולו, אלא לשם של הקורבן שהקריבו באותו יום. המילה "פסח" מזכירה לנו שה' פסח ודילג על הבתים של בני ישראל במצרים וכך חמל עליהם והציל אותם. את הקורבן הזה העם היה אוכל בעצמו, דבר שמראה על החיבור הישיר והקרוב שיש לנו עם ה'.
אולי שמתם לב למשהו מעניין: אנחנו תמיד קוראים לחג הזה "פסח", אבל התורה קוראת לו "חג המצות". הסיבה לכך מקסימה. השם "חג המצות" מראה את השבח שלנו, בני ישראל, שהסכמנו לצאת למדבר בלי להכין אוכל מראש, ולכן ה' משתמש בשם הזה כדי להתגאות בנו. לעומת זאת, השם "פסח" מראה את השבח של ה' שהציל אותנו, ולכן אנחנו משתמשים בו כדי להודות לו. כך ה' ועם ישראל פשוט משבחים זה את זה.