קרה לכם פעם שהבטחתם לתת מתנה למישהו וחיכיתם להזדמנות המיוחדת ביותר כדי להעניק לו אותה? כשהיינו עולים למשכן או לבית המקדש בחגים, זו הייתה בדיוק ההזדמנות שלנו להביא לה' את כל המתנות וההבטחות שהצטברו לנו במהלך השנה. התורה מלמדת אותנו שאת קרבנות החג מביאים מִלְּבַד שַׁבְּתֹת ה', כלומר, אם החג יוצא ביום שבת, לא מבטלים את הקרבנות הקבועים של שבת. מביאים גם את של שבת וגם את של החג, כי המילה מִלְּבַד פירושה בנוסף.
אז מה עוד היינו מביאים איתנו לחג? קודם כל את מַתְּנוֹתֵיכֶם, שהן הקרבנות המיוחדים שכל אחד מביא לפי יכולתו כדי לשמוח בחג. בנוסף, מביאים את כׇּל־נִדְרֵיכֶם, שזה מה שקורה כאשר אדם הבטיח באופן כללי להביא קרבן, ואת נִדְבֹתֵיכֶם, שזה המצב שבו אדם בחר בהמה מסוימת מאוד ואמר שהיא תהיה הקרבן שלו. החג הוא הזמן המדויק לקיים את כל ההבטחות האלה ולא לעכב אותן. המילים אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַה' באות ללמד אותנו שבהזדמנות הזו מביאים לא רק קרבנות שאנחנו אוכלים מהם כדי לשמוח, אלא גם קרבנות שניתנים לגמרי לה' ונשרפים כליל על המזבח. הכל נעשה מתוך רצון להוסיף שמחה וקדושה בימי החג.