ויקרא, פרק כ״ג, פסוק ל״ט

קרה לכם פעם שעבדתם קשה מאוד על משהו חשוב, וכשסיימתם אותו הרגשתם שמחה עצומה בלב? התורה רוצה שנרגיש את השמחה הזו בדיוק בחג הסוכות. המילה אַךְ מלמדת אותנו על שינוי גדול. אחרי שעברנו את יום הכיפורים הרציני שבו צמנו וביקשנו סליחה, עכשיו, כשה' סלח לנו והתבואה נאספה הביתה בביטחון, אנחנו פנויים להיות אך ורק בשמחה. החג מתקיים בדיוק בזמן של בְּאׇסְפְּכֶם אֶת־תְּבוּאַת הָאָרֶץ, כלומר בעונת הסתיו, כשהחקלאים אוספים את כל היבול שלהם מהשדות. דווקא עכשיו, כשהאדם רואה את כל השפע שאסף ועלול לחשוב שהוא השיג הכל לגמרי בעצמו, החג מזכיר לנו שהכל בעצם מגיע מה'. כדי להגיד תודה לה' על כל האוכל והברכה, התורה אומרת תָּחֹגּוּ אֶת־חַג־ה', שזה אומר להביא קרבנות מיוחדים של שמחה והודאה. ואם מישהו לא הספיק להביא את הקרבן ביום הראשון? אל דאגה, יש לו שִׁבְעַת יָמִים שלמים להשלים את זה. מכיוון שתקופת איסוף היבול היא עמוסה ומעייפת מאוד, התורה דואגת לנו למנוחה אמיתית וקובעת בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן. זוהי מצווה לעצור את כל העבודה, אפילו פעולות קטנות כמו שקילת פירות או סידור שלהם, ופשוט לנוח ולחגוג גם ביום הראשון של סוכות וגם ביום השמיני והמיוחד שלו.