תארו לעצמכם שאתם מביאים מתנה חשובה למישהו כדי לשמח אותו, אבל רגע לפני כן פגעתם במישהו אחר. האם המתנה שלכם תתקבל באהבה? באותו זמן שהעם מנסה להביא קורבנות ולשמח את ה', קורה משהו עצוב מאוד סביב המזבח. הגברים התנהגו בצורה לא הוגנת כלפי נשותיהם, עזבו אותן והעדיפו נשים נוכריות במקומן. הנביא קורא למעשה הזה וְזֹאת שֵׁנִית תַּעֲשׂוּ, כי זהו החטא השני והחמור שלהם, לפגוע כך בנשים שעברו איתם את כל הקשיים.
בגלל הצער הזה, הנשים הפגועות באות אל המזבח ובוכות. הדמעות שלהן יוצרות כַּסּוֹת דִּמְעָה, כלומר הן ממש מכסות את המזבח בדמעות של עלבון. הנביא מדגיש שזה בְּכִי וַאֲנָקָה. אלו לא דמעות של צחוק או התרגשות, אלא בכי של כאב עמוק. המילה וַאֲנָקָה מתארת אנחה כבדה של אדם שהלב שלו כואב מבפנים. הנשים עומדות שם, בוכות לה' ודורשות לדעת במה הן חטאו שמגיע להן יחס כזה.
בגלל שהגברים מתנהגים בצורה כזו, ה' אומר להם מֵאֵין עוֹד פְּנוֹת אֶל הַמִּנְחָה. המילה פְּנוֹת פירושה להסתובב או להפנות את המבט. ה' מודיע להם שהוא פשוט לא מוכן להסתכל על הקורבנות שלהם. הדמעות של הנשים שעומדות ובוכות חוסמות את הדרך של הקורבן להתקבל. לכן, ה' מסרב וְלָקַחַת רָצוֹן מִיֶּדְכֶם, כלומר הוא אינו מוכן לקבל את המתנה שלהם ברצון ובשמחה, כל עוד הם ממשיכים לגרום צער לאנשים אחרים.