חשבתם פעם איך היו שומרים על עיר גדולה מפני אויבים לפני המון שנים? נחמיה רצה להגן על ירושלים, ולכן קבע כללי שמירה ברורים. הכלל הראשון היה שלֹא יִפָּתְחוּ שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִַם עַד חֹם הַשֶּׁמֶשׁ. כלומר, שערי העיר נשארים סגורים כל הלילה ובבוקר המוקדם, ופותחים אותם רק באמצע היום, כשהשמש בשיא החום שלה.
בנוסף, נחמיה קובע שוְעַד הֵם עֹמְדִים יָגִיפוּ הַדְּלָתוֹת וֶאֱחֹזוּ. בזמן שהשומרים עדיין עומדים בתפקידם, עליהם לסגור ולנעול את הדלתות, ורק אז הם יכולים ללכת לביתם. המילה יָגִיפוּ פירושה יסגרו. היא מזכירה את המילה אגפים, כמו כנפי ציפור שעוטפות ושומרות, או מכסה שאוטם היטב חבית. המילה וֶאֱחֹזוּ אומרת שצריך לאחוז בדלתות חזק ולנעול אותן בבריחים.
כדי שמערך השמירה יעבוד, נחמיה מחליט וְהַעֲמֵיד מִשְׁמְרוֹת יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם. תושבי ירושלים בעצמם הפכו לשומרים של העיר. החלוקה הייתה אִישׁ בְּמִשְׁמָרוֹ וְאִישׁ נֶגֶד בֵּיתוֹ – לכל תושב היה תפקיד כפול: גם לשמור בתורנות קבועה בשערי העיר, וגם לשמור ממש מול ביתו הפרטי. כך ירושלים הייתה מוגנת היטב מכל כיוון.