נוכחות ה' במשכן לא הייתה אירוע חד פעמי שהוגבל ליום חנוכת המשכן, אלא הפכה למציאות קבועה ומתמשכת שליוותה את בני ישראל. הכתוב מבהיר כי הֶעָנָן יְכַסֶּנּוּ – הענן כסה את המשכן במהלך היום, וּמַרְאֵה אֵשׁ האיר מעליו בלָיְלָה [ביאור שטיינזלץ, העמק דבר].
הפרשנים עומדים על משמעות המילים כֵּן יִהְיֶה תָמִיד. הגישה המרכזית היא שפסוק זה בא ללמד שמה שאירע ביום הראשון להקמת המשכן הפך לטבע קבוע שלא פסק [העמק דבר, מלבי"ם]. בניגוד לתקופת יציאת מצרים, שבה עמודי הענן והאש הופיעו רק כדי להנחות את הדרך בעת הנסיעה, כעת הם נשארו באופן תמידי גם בעת החניה [מלבי"ם], ואף בשעת המסעות עצמם [ברכת אשר על התורה בשם לקח טוב].
לנוכחות התמידית והבלתי צפויה של הענן הייתה מטרה חינוכית עמוקה. הענן שימש כמעין מטה רועים של ה', שבאמצעותו חינך את העם למשמעת, לאמונה ולמסירות. חוסר הוודאות לגבי משך החניה בלב המדבר דרש מהעם מוכנות מתמדת לעקור את אוהליהם ברגע אחד. המבחן הגדול לא היה רק בקושי שבמסע, אלא דווקא בסבלנות הנדרשת להמתין בחניה ממושכת וקשה מבלי לדעת מתי ימשיכו אל היעד. תרגול זה של התבטלות לרצון ה' והמתנה סבלנית, נועד להכין את עם ישראל לדורות הבאים, לקראת שנות הגלות הארוכות [רש"ר הירש].
באשר לשאלה עד מתי נמשך מצב זה של תָמִיד, מובא כי ענני הכבוד ניתנו לעם ישראל בזכות אהרן הכהן, ועם פטירת משה רבנו הם נסתלקו לחלוטין [ברכת אשר על התורה בשם חז"ל]. עם זאת, ישנו פירוש רעיוני הרואה בפסוק הבטחה נצחית שממשיכה להתקיים גם לאחר חורבן בית המקדש: הענן ביום מסמל את זמני ההצלחה והשפע המכסים ומטשטשים לעיתים את הלב, ואילו מראה האש בלילה מסמל את ימי החושך והייסורים, שדווקא בהם מתלהבת מחדש ומוארת הנקודה היהודית הפנימית [ברכת אשר על התורה בשם אזנים לתורה].