יצא לכם פעם לתהות איך עם שלם יודע מתי לארוז את האוהלים ומתי לעצור למנוחה באמצע המדבר הגדול? בני ישראל לא הלכו סתם כך, אלא הכל קרה בתיאום מיוחד ומושלם בין ה', משה רבנו והעם.
כשהגיע הזמן לצאת לדרך, כמו שכתוב עַל פִּי ה' יִסְעוּ, הענן של ה' היה מתקפל. אבל בני ישראל לא התחילו ללכת באותו רגע. הם המתינו לתקיעת החצוצרות, ובעיקר חיכו שמשה ייתן את ההוראה ויגיד "קומה ה'". רק אז הם יצאו למסע. אותו הדבר קרה כשהיה צריך לעצור ולנוח. התורה אומרת וְעַל פִּי ה' יַחֲנוּ. הענן היה יורד ונפרש עליהם מלמעלה ממש כמו סוכה שומרת ומגינה, אך הם המתינו בסבלנות שמשה יגיד "שובה ה'" ורק אז עצרו.
התורה משתמשת במילה יַחֲנוּ כדי ללמד אותנו משהו יפה על הלב של בני ישראל. לפעמים הם נשארו באותו מקום במדבר המון ימים, אבל הם לא נשארו שם סתם כי היו עייפים או כי התעצלו להמשיך ללכת. הם חנו במקומם בשמחה, מתוך רצון אמיתי לעשות בדיוק את מה שה' מבקש מהם.