תארו לעצמכם שאתם מתכוננים לחגיגה מרגשת במיוחד, אבל אז מתברר שזו תהיה הפעם היחידה שתחגגו אותה במשך המון שנים. בשנה השנייה אחרי שבני ישראל יצאו ממצרים, ה׳ אמר להם להקריב את קורבן הפסח. המילה בָּרִאשׁוֹן מתכוונת לחודש הראשון, שהוא חודש ניסן. מסופר שהם עשו את הקורבן כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה, כלומר הם הקפידו לקיים את כל ההלכות והפרטים הקטנים שעברו אליהם במסורת מפה לאוזן.
אבל מאחורי המילים מסתתר גם משהו קצת עצוב. הפירוט של המילים בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם וכן בְּמִדְבַּר סִינָי בא ללמד אותנו שרק ביום הזה ורק בתחנה הזו הם קיימו את המצווה. זה היה קורבן הפסח היחיד שבני ישראל הקריבו בכל ארבעים השנים שבהן נדדו במדבר. למה הם לא המשיכו להקריב בכל שנה? בגלל שהם היו במסעות ארוכים ובתנאי שטח קשים, לא היה בטוח ואפשרי לקיים את כל המצוות המיוחדות שקשורות להכנת המשפחה והתינוקות שנולדו, ובלי זה אי אפשר היה להשתתף בקורבן. בעצם, המצווה הזו נאלצה לחכות עד שהם ייכנסו לארץ ישראל, וזה מזכיר לנו כמה חבל שהם התעכבו במדבר כל כך הרבה זמן.