מִשְׁלֵי שלמה, שהן אמרות קצרות של חכמת חיים, מציגים ניגוד בין בֵּן חָכָם האוסף חכמה ופועל לפיה, לבין בֵּן כְּסִיל הנגרר אחר תאוותיו. הבן החכם יְשַׂמַּח־אָב משום שהאב מעריך את חכמתו, מתגאה בהצלחתו במרחב הציבורי ורואה בו עדות לחינוכו המוצלח. לעומת זאת, הכסיל מביא יגון וצער המוגדרים כתּוּגַת אִמּוֹ, שכן הוא נוטה לשבת בטל בבית מול עיניה, ומידת רחמנותה גורמת לה לדאוג לו יותר מאשר האב. ברובד נוסף, האָב מסמל את ה' השמח באדם העושה את רצונו ומשפיע ברכה לעולם, בעוד אִמּוֹ מסמלת את גופו ונפשו של האדם, שכן חטאי הכסיל אינם פוגעים בבורא אלא גורמים השחתה לעצמו בלבד.
משלי, פרק י׳, פסוק א׳
מִשְׁלֵ֗י שְׁלֹ֫מֹ֥ה בֵּ֣ן חָ֭כָם יְשַׂמַּח־אָ֑ב וּבֵ֥ן כְּ֝סִ֗יל תּוּגַ֥ת אִמּֽוֹ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.