משלי, פרק י׳, פסוק ה׳

חכמת החיים דורשת מהאדם לזהות הזדמנויות ולנצלן בזמן אמת, הן בבניית עולמו הגשמי והן בעבודת ה'. בֵּן מַשְׂכִּיל הוא אדם חרוץ אשר אֹגֵר ומקבץ את תבואתו, ואפילו בַּקַּיִץ, כאשר נותרו בשדה רק שאריות שקשה ללקט, הוא ממשיך במאמציו. לעומתו, אדם עצל הוא בֵּן מֵבִישׁ המביא חרפה ואכזבה על הוריו ועל עצמו, שכן הוא נִרְדָּם בשינה עמוקה דווקא בַּקָּצִיר, העונה המרכזית שבה התבואה מצויה בשפע וקל לאסופה. ניגוד חקלאי זה משמש משל למסלול החיים, שבו החכם מנצל את שנות נעוריו כדי לאסוף חכמה ומידות טובות לקראת עתידו. מנגד, הכסיל שוקע בתאוות ובעצלות ומבזבז את שנותיו היפות ביותר, ולכן יוותר חסר כל בעולם הזה ובעולם הבא.