משלי, פרק י׳, פסוק ו׳

שפע של בְּרָכוֹת מאת ה' ומאת בני האדם מוענק לְרֹאשׁ צַדִּיק בזכות הטוב והיושר שהוא מפיץ, ויש המפרשים כי כוונותיו החיוביות ניכרות בגלוי כבר בראשית דרכו. לעומתו, הרשע פועל בהסתרה, וּפִי רְשָׁעִים יְכַסֶּה חָמָס כאשר הוא מנצל את דיבורו כדי להעלים את מזימותיו האלימות בדברי חלקלקות או כדי לחפות על פשעיהם של אחרים. בסופו של דבר אלימות זו פוגעת ברשעים עצמם, עוטפת אותם וחונקת את פיהם כעונש על מעשיהם. גישה נוספת מציעה כי החָמָס שבידיהם הוא זה שמשתיק אותם ומונע מהם לברך את הצדיק בפומבי, מתוך בושה וחשש שיואשמו בצביעות על כך שאינם נוהגים כמותו.