אדם שהחכמה והדרך הישרה נטועות עמוק בתוכו נקרא חֲכַם־לֵב, והוא אינו מרבה בדיבור אלא מתמקד בעשייה. מתוך רצון פנימי ונכונות מתמדת ללמוד מה', הוא יִקַּח מִצְוֹת וירדוף אחר מעשים טובים בהתלהבות, גם כאשר הוא ניצב מול סביבה לועגת. מנגד עומד וֶאֱוִיל שְׂפָתַיִם, אדם שפנימיותו ריקה והוא מסתפק בדיבורי סרק, ספקנות והשמעת זלזול כלפי חוץ מבלי לפעול. בשל התנהלותו וסירובו לקבל הדרכה, סופו של האוויל שיִלָּבֵט, כלומר יאבד את דרכו, יתייגע ללא תועלת ויגיע לידי הרס, חרטה עמוקה וחוסר החלטיות תמידי.
משלי, פרק י׳, פסוק ח׳
חֲכַם־לֵ֭ב יִקַּ֣ח מִצְוֺ֑ת וֶאֱוִ֥יל שְׂ֝פָתַ֗יִם יִלָּבֵֽט׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.