יצא לכם פעם לפגוש מישהו שמדבר ומבטיח המון, אבל בסוף לא עושה שום דבר? ולעומתו, מישהו שבקושי מדבר אבל תמיד הראשון לעזור ולעשות?
שלמה המלך קורא לאדם שעושה מעשים טובים בשקט חֲכַם־לֵב. זהו אדם שהחכמה והטוב נמצאים עמוק בתוך הלב שלו, והם כבר הפכו לחלק טבעי ממנו. בגלל שהוא כל כך טוב, הוא יִקַּח מִצְוֹת. הוא לא מבזבז את הזמן בדיבורים, אלא פשוט קם ועושה. הוא מחפש בהתלהבות ובשמחה הזדמנויות לעשות דברים טובים וללמוד מה', והוא עושה זאת מתוך רצון אמיתי ולא כי מכריחים אותו. דוגמה נהדרת לזה היא משה רבנו. כשבני ישראל יצאו ממצרים וכולם היו עסוקים בלאסוף רכוש, משה לא חיפש כסף או זהב, אלא בחר לקיים מצווה חשובה ולקח איתו את העצמות של יוסף. אדם כזה ממשיך בעשייה שלו באומץ, אפילו אם לפעמים צוחקים עליו.
לעומתו, עומד האֱוִיל שְׂפָתַיִם. זהו אדם שכל החכמה שלו נמצאת רק בשפתיים, כלומר רק בחוץ. הוא מדבר המון דיבורים ריקים ושטויות, מתעייף מהמילים של עצמו, אבל בפועל לא עושה שום דבר. בגלל שהוא רק מדבר ומסרב לקבל הדרכה, בסופו של דבר הוא יִלָּבֵט. כלומר, הוא יאבד את הדרך, יסתבך במעשים שלו וייכשל. בסוף, כשהוא יראה כמה החכם הצליח להתמיד במעשים הטובים שלו, הוא ירגיש חרטה עמוקה ויבין שהדיבורים שלו היו ריקים לגמרי.