אדם המסתיר את טינתו ונוהג בצביעות הוא מְכַסֶּה שִׂנְאָה שִׂפְתֵי שָׁקֶר, שכן העמדת הפנים ודברי החנופה מאלצים אותו לשקר ולהתעלם מכך שה' בוחן כליות ולב. לעומתו, מי שנותן פומבי לכעסו וּמוֹצִא דִבָּה מפיץ לעז, שקרים או דברי גנאי שנועדו לבייש את חברו. התנהגות זו הופכת אותו לכְסִיל, משום שהשומעים יבינו שהוא פוסל במומו שלו והרס המרקם החברתי יפגע לבסוף גם בו. ייתכן גם שמדובר בתהליך רציף שבו האדם מסתיר תחילה את שנאתו בשקר כדי לרכוש אמון, ורק אז מנצל אותו כדי להשמיץ את חברו. בעוד שבהסתרת השנאה יש עדיין תקווה שהאדם יכבוש את כעסו, ברגע שהוא מוציא את הדיבה החוצה הוא גורם לנזק שקשה מאוד לתקן.
משלי, פרק י׳, פסוק י״ח
מְכַסֶּ֣ה שִׂ֭נְאָה שִׂפְתֵי־שָׁ֑קֶר וּמוֹצִ֥א דִ֝בָּ֗ה ה֣וּא כְסִֽיל׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.