משלי, פרק י״ז, פסוק ט״ז

משאבים חומריים וכישורים טבעיים מאבדים את ערכם כאשר הם נמצאים בְּיַד־כְּסִיל המנסה לִקְנוֹת חָכְמָה ללא תשתית פנימית הולמת. אין שום תועלת בכך שיש לו מְחִיר, כלומר ממון לשכר לימוד או לספרים, במצב של וְלֶב־אָיִן בו חסרים לו היכולת השכלית, הרצון הכנה וכוח השליטה העצמית הנדרש כדי לוותר על תאוותיו. ללא יראת שמים וכוונה לקיים את הנלמד, רכישת הדעת נועדה רק למעמד חיצוני ועלולה להוביל להשחתה מוסרית. בדומה לכך, משאביו לא יועילו לו אם יחשוב שיוכל לרכוש בכספו בדיעבד זכויות על תורה שחכם אחר כבר עמל עליה. בסופו של דבר, כל הכלים שהוענקו לאדם להשגת שלמות נותרים לבטלה ומבוזבזים לריק.