משלי, פרק י״ז, פסוק י׳

יעילותה של תוכחה תלויה באופיו של האדם, שכן גְּעָרָה מילולית אחת מספיקה כדי להשפיע בְמֵבִין. ביקורת זו תֵּחַת בו, כלומר תכניע אותו מתוך פחד, או לחלופין תחדור לעומק ליבו ותגרום לו צער. השפעתה של הדרכה עדינה זו ניכרת הרבה יותר מֵהַכּוֹת כְּסִיל מֵאָה פעמים, שכן האוויל מורד בזדון בעקבות תאוותיו ולכן שום ענישה פיזית לא תשנה את דרכו. לפי גישה נוספת, האדם הנבון מתעורר ולוקח מוסר מעצם התבוננותו בטיפש הסופג מלקות רבות על איוולתו.