משלי, פרק י״ז, פסוק ט״ו

עיוות הצדק והאמת, בין אם על ידי דיין בבית הדין ובין אם בדיבור רגיל בחיי היום-יום, פוגע קשות בסדר החברתי והרוחני. אדם אשר מַצְדִּיק רָשָׁע או וּמַרְשִׁיעַ צַדִּיק, הורס את המנגנון החינוכי הדורש לגנות רשעים כדי להרתיע את הציבור, ולשבח צדיקים כדי לעודד עשיית טוב. הפיכת יוצרות זו היא תּוֹעֲבַת ה', שכן פסק דין שגוי אחד, אף אם נגרם מבלבול בסכסוך ולא מזדון, מכיל בתוכו שתי עבירות נפרדות המתרחשות יחד. המילים גַּם־שְׁנֵיהֶם מרחיבות את מעגל האשמה ומלמדות כי היא חלה לא רק על השופט שטעה, אלא גם על בעל הדין המנצל את עיוות הדין לטובתו ושותק.