אדם הפועל ביושרה, במחשבה טהורה ולשם ה' בלבד, מתמיד בדרכו המוסרית ללא ציפייה לרווח אישי ומוגדר כצַדִּיק אשר מִתְהַלֵּךְ בְּתֻמּוֹ. מכיוון שלא חיפש שכר מיידי על מעשיו, זכותו הרוחנית נשמרת ומגינה על צאצאיו לאחר מותו, ולכן אַשְׁרֵי בָנָיו אַחֲרָיו. הבנים או התלמידים יורשים את שמו הטוב ומושפעים ממידותיו, כך שההשגחה חלה עליהם גם בזכות עצמם. בזכות המשכיות זו, האב נחשב כמי שמִתְהַלֵּךְ ומתקדם רוחנית גם בְּתֻמּוֹ, כלומר בסוף ימיו ולאחר פטירתו, שכן מעשיהם הטובים של ממשיכי דרכו מותירים את נשמתו חיה ופועלת.
משלי, פרק כ׳, פסוק ז׳
מִתְהַלֵּ֣ךְ בְּתֻמּ֣וֹ צַדִּ֑יק אַשְׁרֵ֖י בָנָ֣יו אַחֲרָֽיו׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.