כאשר מֶלֶךְ בשר ודם אינו סומך על פקידים אלא יוֹשֵׁב עַל־כִּסֵּא־דִין באופן קבוע ושומע בעצמו את בעלי הדין, הוא מונע עשיית עוול בממלכתו. באמצעות השגחתו הקפדנית ומבטו מטיל האימה המבריח את הרשעים, הוא מְזָרֶה בְעֵינָיו כׇּל־רָע, כלומר בוחן, מרחיק ומפזר את כל העוולות. תיאור זה משמש גם כמשל כלפי ה', שכאשר הוא דן את האדם, כל המעשים הנסתרים נפרשים וגלויים לפניו ואין איש היכול לטעון בשקר לניקיון כפיים. ברובד נוסף, המלך מסמל את השכל האנושי, שכאשר הוא שוקל דברים לאשורם הוא מפזר דעות שגויות ומסלק מן האדם מידות רעות ותאוות.
משלי, פרק כ׳, פסוק ח׳
מֶ֗לֶךְ יוֹשֵׁ֥ב עַל־כִּסֵּא־דִ֑ין מְזָרֶ֖ה בְעֵינָ֣יו כׇּל־רָֽע׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.