משלי, פרק כ״ד, פסוק ל׳

קרה לכם פעם שראיתם גינה מלאה בקוצים, שהרבה זמן אף אחד לא טיפל בה? החכם מתבונן במה שקורה כשאנשים מתעצלים, ולומד מזה שיעור חשוב. הוא מספר שהוא עבר עַל, כלומר ממש ליד, שתי חלקות אדמה מוזנחות, ומסביר שכל אחת מהן שייכת לאדם קצת אחר. החלקה הראשונה היא שָׂדֶה של אִישׁ עָצֵל. שדה הוא מקום שדורש המון עבודה פיזית קשה כמו חרישה וזריעה, ולכן אותו אדם פשוט התעצל לעבד אותו. החלקה השנייה היא כֶּרֶם של אָדָם חֲסַר לֵב, כלומר אדם שחסר לו שכל והיגיון. מדוע הוא נקרא כך? מפני שכרם הוא מקום שכבר נטועים בו עצים, והוא כמעט לא דורש עבודה קשה אלא בעיקר שמירה על הפירות היקרים. מי שמזניח כרם הוא לא סתם עצלן, אלא אדם שלא מספיק חכם כדי להבין את ההפסד הגדול שייגרם לו אם לא ישמור על הרכוש שלו, למרות שזה דורש ממנו רק מאמץ קטן של שמירה.