תהלים, פרק ק״ו, פסוק י״ח

יצא לכם פעם לראות איך לפעמים קבוצה גדולה נמצאת במקום שבו קורה משהו, אבל רק מי שבאמת עשה את המעשה הלא טוב מקבל את העונש? כשקורח והקבוצה שלו, מאתיים וחמישים איש, מרדו והקטירו קטורת, ה׳ עצר אותם. המילים וַתִּבְעַר אֵשׁ בַּעֲדָתָם מתארות את העונש שהם קיבלו, כשאש הגיעה ופגעה באותם אנשים. המילה תְּלַהֵט פירושה להעלות להבה. החלק השני של הפסוק פשוט חוזר על אותו רעיון במילים אחרות, כמו שקורה הרבה פעמים בתנ"ך כדי להדגיש את מה שקרה. אבל יש כאן פרט מאוד חשוב. המילה רְשָׁעִים מלמדת אותנו על החסד והדיוק של ה׳. מסביב לקבוצה של קורח עמדו עוד הרבה אנשים מבני ישראל שלא חטאו, וה׳ דאג שהאש תפגע אך ורק באותם אנשים שעשו את המעשה הרע, בזמן שכל שאר העם נשאר מוגן וללא כל פגע.