קרה לכם פעם שקיבלתם מתנה מדהימה, אבל אחרי כמה ימים כבר שכחתם ממנה לגמרי? כשבני ישראל היו במצרים, הם ראו בעיניים שלהם ניסים עצומים. ה׳ שמר עליהם, נתן מכות למצרים והוציא אותם לחופשי. אבל למרבה הצער, בני ישראל לֹא הִשְׂכִּילוּ להתבונן ולהבין באמת את נִפְלְאוֹתֶיךָ, הפלאות הגדולים שנעשו להם. הם פשוט לֹא זָכְרוּ את חֲסָדֶיךָ, כלומר את המעשים הטובים והחסד שה׳ עשה למענם.
בגלל שהם שכחו כל כך מהר, ברגע שהם הגיעו לים וראו את המצרים רודפים אחריהם, הם נבהלו מאוד. במקום לסמוך על ה׳ שהציל אותם רק לפני רגע, וַיַּמְרוּ, כלומר הם מרדו, סירבו להאמין והכעיסו אותו. זה קרה עַל יָם בְּיַם סוּף. המילים האלו מתארות שהם התלוננו פעמיים. בפעם הראשונה, כשהם עמדו על שפת הים, הם פחדו מהמצרים ובאו בטענות קשות. בפעם השנייה, אפילו כשהים כבר נבקע והם הלכו בתוכו, הם המשיכו להתלונן. במקום לשמוח שהם ניצלים, הם רטנו שהאדמה של הים בוצית מדי, ועדיין פחדו שהמצרים יצליחו לרדוף אחריהם גם לשם.