יצא לכם פעם לחשוב אם אפשר לעשות מעשים טובים בלי להפסיק, אפילו לא לרגע אחד? מי שזוכה לחיים מאושרים וטובים באמת, הוא מי שמתנהג תמיד בצורה הוגנת וישרה עם אחרים. אנשים כאלה נקראים שֹׁמְרֵי מִשְׁפָּט. אם תשימו לב, המילים האלה כתובות בלשון רבים, כי כדי לעשות משפט וצדק צריך בדרך כלל כמה אנשים ביחד, כמו שופט ואנשים שבאים לבקש ממנו עזרה או עצה. לעומת זאת, מיד אחר כך כתוב עֹשֵׂה צְדָקָה, בלשון יחיד. למה? כי את המעשים הטובים והצדקה הכי טוב לעשות לבד ובשקט, בלי שאף אחד אחר יראה או יתגאה בזה.
אבל איך אפשר להיות אדם שעושה צדקה בְכָל עֵת, כלומר בכל זמן? הרי אנחנו צריכים גם לישון, לאכול וללכת לבית הספר! חכמים מסבירים שהכוונה היא למשל להורים שמטפלים בילדים שלהם ודואגים להם לאוכל ולכל מה שהם צריכים כשהם קטנים. העזרה הזו לילדים נחשבת למעשה חסד ענק שלא מפסיק אף פעם. הפירוש הזה גם מזכיר לנו שכדי להצליח באמת, אנחנו צריכים להשתדל לעשות טוב תמיד, יום אחרי יום, ולא להיות כאלה שרק לפעמים מתנהגים יפה ולפעמים לא. ה' תמיד אוהב ושומר על מי שבוחר בדרך הטובה והישרה, בכל זמן ובכל מצב.