תהלים, פרק ק״ו, פסוק י״ז

יצא לכם פעם לראות איך מריבה קטנה הופכת לבלגן גדול בגלל קנאה? כשקבוצה של אנשים מרדה בה׳ מתוך קנאה, ה׳ עצר את המריבה בכך שהאדמה פערה את פיה ובלעה אותם. המילה תִּפְתַּח נשמעת כאילו זה יקרה בעתיד, אבל כאן הכוונה היא לפעולה שכבר קרתה בעבר. כשהכתוב מזכיר את עֲדַת אֲבִירָם, הכוונה היא לדתן, לאבירם, למשפחות שלהם ולכל האנשים שהצטרפו אליהם. למרות שהעונש נשמע קשה, מסתתר בו חסד גדול של ה׳, שכן האדמה בלעה אך ורק את מי שמרד, וכך ניצל כל שאר עם ישראל שעמד מסביב. אולי תשאלו את עצמכם למה קורח, שהיה המנהיג של המריבה, בכלל לא מוזכר כאן, ודווקא דתן ואבירם כן? הסיבה היא שדתן ואבירם התנהגו בחוצפה הגדולה ביותר מכולם ולכן הם מודגשים. לעומת זאת, אדם נוסף בשם און בן פלת שהיה שם בהתחלה לא מוזכר כלל, מכיוון שבאמצע הדרך הוא פשוט התחרט, עזב את המריבה וכך בחר בדרך הנכונה.