תארו לעצמכם שאתם מקבלים כלל מאוד חשוב, וממש באותו מקום שבו שמעתם אותו, אתם עוברים עליו. זה בדיוק מה שקרה לבני ישראל באחד הרגעים העצובים בתולדות העם. ההאשמה המרכזית כאן מתמקדת במילה בְּחֹרֵב. חורב הוא הר סיני, המקום המכובד שבו בני ישראל קיבלו את התורה. שם הם חוו התגלות, ראו את האש של ה' ושמעו את קולו. ממש באותו מעמד הם שמעו במו אוזניהם את הציווי שאוסר עליהם לעשות פסלים או להשתחוות להם.
למרות כל זה, הם בחרו להשתחוות לְמַסֵּכָה, כלומר לפסל שעשוי ממתכת שהתיכו ועיצבו לצורה של עגל. הדבר המפליא והעצוב הוא שבדיוק במקום שבו הם התעלו והפכו לעם מיוחד שקרוב לה', הם מיהרו לעשות את ההפך הגמור ובחרו לסגוד לגוש של חומר שאין בו שום רוח חיים, העשוי מזהב בלבד.