תהלים, פרק ק״ו, פסוק כ״ג

יצא לכם פעם לחשוב איך מנהיג אמיתי מגן על העם שלו? אחרי שבני ישראל חטאו בחטא העגל, המצב היה קשה מאוד. ה׳ כעס על המעשה שלהם וַיֹּאמֶר לְהַשְׁמִידָם, כלומר הוא חשב להעניש את העם בעונש כבד. אבל למעשה, ה׳ נתן למשה רמז קטן. כשהוא אמר למשה להניח לו, הוא בעצם פתח לו פתח של תקווה ונתן לו רשות להתפלל בעד כולם. משה מיד התחיל להתפלל, והוא עשה זאת בענווה גדולה. הוא לא ביקש בזכות המעשים הטובים של עצמו, אלא בזכות האבות שלנו, אברהם יצחק ויעקב. בגלל שמשה היה כל כך צנוע ולא חשב על עצמו, הפסוק כותב שההצלה קרתה בזכותו, במילים לוּלֵי מֹשֶׁה בְחִירוֹ. משה מתואר כמי שעָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו. תארו לעצמכם אדם שעומד במקום שבו נשברה הגדר, וחוסם את הפתח בגופו כדי ששום כוח הרסני לא ייכנס. כך משה נשאר לעמוד לפני ה׳ בתפילה כדי להגן על העם. המטרה של התפילה שלו הייתה לְהָשִׁיב חֲמָתוֹ מֵהַשְׁחִית, כלומר לעצור את הכעס של ה׳. משה ביקש שהעונש לא יקרה על ידי כוח עיוור שפוגע בכולם בלי הבחנה, אלא יישאר רק בידיים של ה׳, שיודע להבחין בצורה מדויקת וצודקת מי באמת חטא ומי לא. בזכות התפילה המיוחדת הזו, משה הצליח להרגיע את הכעס ולהציל את העם.