המשורר פונה אל ה' בבקשה עמוקה ונוקבת לבחון את טוהר ליבו ומחשבותיו, ומביע נכונות לשלם מחיר כבד ובלבד שלא יחטא. הוא מבקש מה' לבדוק את פנימיותו ולהבטיח שדרכו תישאר ישרה.
בביאור המושג דרך עוצב, מסכימים רוב הפרשנים כי מדובר בדרך של מרי, חטא וקלקול. פרשנים רבים מדגישים כי הבקשה מתמקדת ברובד המחשבתי, ולפיה המשורר מבקש מה' לבדוק אם יש בו נטיות לב שליליות, מחשבות עתידיות שאינן כהוגן, או דעות המזדהות עם כופרים ועבודה זרה [אלשיך, אבן עזרא, מצודת דוד, מלבי"ם, מאירי, שטיינזלץ]. השימוש במילה עוצב מוסבר בשני אופנים משלימים: מחד גיסא, זוהי דרך המובילה את האדם עצמו לצער, יגון וקלקול [רש"י, שטיינזלץ]; מאידך גיסא, המילה מבטאת מרי המכעיס ו"מעציב" כביכול את ה' [רד"ק, אבן עזרא, מצודת דוד, מאירי].
החלק השני של הפסוק, ונחני בדרך עולם, מציג את התוצאה או הבקשה הנגזרת מכך. המילה ונחני משמעותה "נהג אותי" [מצודת ציון], והאות וי"ו בראשה משמשת כווי"ו התוצאה, כלומר: "אז נחני" [אבן עזרא, מאירי].
באשר למשמעות הביטוי בדרך עולם, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר במוות, בדומה לביטויים המקראיים "הולך בדרך כל הארץ" או "הולך האדם אל בית עולמו". לפי קו מחשבה זה, המשורר מציב תנאי קיצוני: אם ה' רואה בו מחשבת מרי או נטייה ללכת בדרך רעה, הוא מבקש שימית אותו מיד. ההיגיון העומד מאחורי בקשה זו הוא שטוב לו לאדם למות זכאי מאשר להמשיך לחיות ולהפוך לחייב, שכן הוא מואס במחשבות של חטא [רד"ק, אלשיך, אבן עזרא, מצודת ציון, מצודת דוד, מלבי"ם, מאירי].
מנגד, קיימת גישה שונה המפרשת את בדרך עולם כדרך המוליכה אל הנצח. לפי פירוש זה, המשורר אינו מבקש את מותו, אלא מתפלל שאם ה' יזהה בו נטיות שליליות, הוא ינחה ויכוון אותו חזרה אל הדרך הישרה והנצחית [שטיינזלץ].