השגחתו של ה' על האדם מקיפה את כל רגעי חייו, החל מהתנועות הפשוטות ביותר ועד לתהליכי היצירה והתפקוד הביולוגי המורכבים ביותר.
המילים אׇרְחִ֣י ו־רִבְעִ֣י מתייחסות להליכתו של האדם בדרך ולשכיבתו לנוח, כאשר המילה רבעי נגזרת מלשון רביצה [רד"ק, אבן עזרא, מצודת ציון, מאירי, ביאור שטיינזלץ]. יחד עם הישיבה והקימה, אלו הן ארבע התנועות היסודיות של האדם, והדבר מלמד כי כל מעבר ושינוי תנועה בחיינו גלויים וידועים לפניו [רד"ק, אבן עזרא, מאירי].
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה זֵרִ֑יתָ נגזרת מהמילה "זר", כלומר מסגרת או גבול מקיף. משמעות הדבר היא שה' מקיף את גופו, מחשבותיו ודרכיו של האדם מכל עבר, ושם לו חוק וגבול שאינו יכול לחצות, כך ששום פעולה אינה נעשית ללא השגחתו וידיעתו. מנגד, גישה מדרשית מפרשת מילה זו מלשון זרייה ובירור, כמו אדם הזורה תבואה כדי להפריד את האוכל מן הפסולת. לפי כיוון זה, ה' מודד, בוחן ומסווג את מעשי האדם [ביאור שטיינזלץ], וכן בורר את החלק הנקי והזך ביותר מטיפת הזרע שממנה נוצר הוולד [רש"י, תורה תמימה].
המילה הִסְכַּֽנְתָּה מבטאת הרגל והסתגלות. ה' מכיר את כל דרכינו ביסודיות, כפי שאדם בקיא היטב בדבר שהוא מורגל בו [רד"ק, מצודת ציון, מצודת דוד]. לחלופין, המשמעות היא שה' הוא זה שמדריך, מלמד ומרגיל את האדם לפעולותיו השונות [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. הדרכים, המופיעות במילה דְּרָכַ֥י, מתפרשות גם כמערכות הגוף והחושים הטבעיים של האדם, כאשר ה' הטביע בכל איבר תפקיד מדויק וייחודי שאיבר אחר אינו יכול לבצע [אבן עזרא].
מבט פילוסופי וביולוגי מעמיק מציע כי ה' הפריד את מבנה האדם המקורי לזכר ונקבה במיוחד כדי לאפשר את קיום המין האנושי. בנוסף, ה' הרגיל את האדם לפעולות גופניות ארציות, כגון אכילה והתפנות, כדי להזכיר לו תמיד את אנושיותו ומגבלותיו, ובכך למנוע ממנו לחשוב בטעות שהוא אל [אלשיך].